הַיּוֹם דּוֹעֵךְ לְאַט, נוֹטֶה כְּבָר לַעֲרֹב.

כְּשֶׁרֹךְ הַדִּמְדּוּמִים עוֹטֵף אֶת הַשָּׁמַיִם

יֵשׁ רֶגַע לֹא מֻסְבָּר וְנִדְמֶה שֶׁזֶּה הַסּוֹף

לְאָן מִכָּאן הוֹלְכִים, לְאָן זוֹרְמִים הַמַּיִם?

בְּחוֹף הַיָּם וּמוּל יָרֵחַ מִתְבּוֹנֵן,

בִּקְצֵה הַשְּׁבִיל לְיַד שָׂדוֹת פְּתוּחִים

בָּרְחוֹב סוֹאֵן אוֹ בְּמִדְבָּר יָבֵשׁ שׁוֹמֵם

רוֹדֵף אוֹתִי הַקּוֹל – לְאָן מִכָּאן הוֹלְכִים?

בָּאִים עִם אוֹר, נֶעֱלָמִים בְּתוֹךְ הַחֹשֶׁךְ

יֵשׁ בָּעוֹלָם אֵין־סְפֹר כָּמוֹנִי אֲבוּדִים

שֶׁמְּחַפְּשִׂים בָּאֹפֶק מִגְדַּלּוֹר שֶׁל אֹשֶׁר

עִם קֶרֶן אוֹר מֵאִיר – לְאָן מִכָּאן הוֹלְכִים?

לְאָן הוֹלְכִים מִכָּאן, תַּגִּיד, לְאָן

עוֹד לֹא מָצָאנוּ דֶּרֶךְ יְשָׁרָה לֹא מְפֻתֶּלֶת

מָה הַמַּשְׁמָעוּת לַהֲלִיכָה

אִם לֹא יוֹדְעִים מָה מְחַכֶּה מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת.

חָשׁוּךְ מִדַּי אַךְ רַק אַתָּה יוֹדֵעַ

לָתֵת תְּשׁוּבוֹת וּלְהַרְגִּיעַ אֶת הַלֵּב

וְרַק אַתָּה אֶת תְּפִלּוֹתַי שׁוֹמֵעַ

וְרַק בַּחוֹף שֶׁלְּךָ הַמִּגְדַּלּוֹר דּוֹלֵק.